חשבתם שלהשתנות זה קשה? צודקים.

כשאני רוצה להשתנות אני מתמודד גם עם הסביבה החיצונית אבל בעיקר עם עצמי: כל הרגל שאני רוצה לשנות (לקום מוקדם יותר, לעשות ספורט, להפסיק לאכול דברים מזיקים) הוא כמו בור שחפרתי בעצמי בחוף הים: אני יכול לנסות לקפוץ מעליו או לעקוף אותו אבל כל עוד הבור שם, הוא מהווה מכשול ואי אפשר להתעלם ממנו (ניסיתם פעם לרוץ במסלול מכשולים מלא בורות?). זו לא רק מטאפורה: המוח שלנו באמת משתנה ומתעצב על פי ההרגלים שלנו. אם אתם מעשנים יש לכם “בור” במוח (סינפסה) עם שלט קטן שכתוב בו “עישון”. אם אתם רגילים לקום כל יום ב-12 בצהריים או לאכול ארוחות שחיתות מאוחר בלילה, אז המוח שלכם מעוצב על פי ההרגל שאימצתם, וככל שההרגל ותיק יותר הערוץ הזה במוח (הבור הזה) – עמוק יותר.

יש כמה דרכים להתחיל “למלא את הבורות” בדרך לשינוי הרגלים אבל השלב הראשון הוא ההכרה שאני אחראי לבורות שחפרתי והם נמצאים שם בחול סביבי. להגיד “מה הבעיה? ממחר אני משתנה ומתחיל לעשות דיאטה/ספורט” או “מפסיקה לעשן” או “מפסיק לכעוס על הילדים שלי”. 
אלו אמירות אמיצות, אבל רוב הסיכויים שתמצאו את עצמכם תוך כמה ימים חוזרים לאותו מקום ונופלים באותו הבור. החדשות הטובות הן שהמוח שלנו, כמו חול בחוף הים הוא גמיש ומסוגל למלא בורות וליצור גשרים ומעברים וערוצים חדשים. אז אילו בורות אתם מזהים בעצמכם? ואילו בורות הייתם רוצים למלא?