בכל מצב נתון ובכל רגע ורגע בחיינו אנחנו מקבלים החלטות: חלקן קשות, חלקן קלות, חלקן ברורות (לנו) מאליהן וחלקן לא ברורות גם שנים לאחר שנלקחו, חלקן נעשות בלהט הרגע ואפילו בפזיזות וחלקן לאחר מחשבה מעמיקה. את חלקן אנו נושאים לבדנו וחלקן תוך התייעצות עם חברים ובני משפחה.
בכל אחת ואחד מאותם צמתי החלטה, יש לנו בחירה נוספת. זוהי בחירה שקטה, לא מדוברת אבל יש לה תוצאות מרחיקות לכת. לפעמים היא נעשית מתוך חוסר אנרגיה, עייפות פיזית או רגשית, לעיתים מתוך פחד מכישלון (או הצלחה) אבל היא נמצאת שם ברקע – ומשפיעה על ההחלטות הבאות שלנו לרעה: ההחלטה לוותר.
כשאנחנו מוותרים לעצמנו, אנחנו מוותרים על עצמנו: על הרעיון שיש לנו ייעוד וסיבה שהגענו למקום שאליו הגענו ואל צומת ההחלטה שבה אנחנו נמצאים עכשיו. לוותר פירושו להגיד: “אני לא אחראי ומה שיקרה מעכשיו לא משנה”, למרות שעד לפני רגע זה היה הדבר הכי חשוב שרצינו להשיג – ובדרך כלל תוך עבודה קשה מאוד… לוותר פירושו להגיד “זה לא באמת מגיע לי” ולהוריד מערכנו העצמי, ולחבל במו ידינו בהחלטות עתידיות שילקחו על סמך סיפור חדש שאנו מספרים לעצמנו: סיפור בו אנחנו פחות מוכשרים, פחות מוצלחים ופחות כשרוניים ממה שחשבנו עד לפני שויתרנו לעצמנו.
הבוקר קבלתי השראה מאדם מבוגר עם קביים שטיפס במדרגות בקושי, למרות המדרגות הנעות והמעליות הנגישות… חשבתי על כל הסיפורים שהיה יכול לספר לעצמו על הכאבים, המבטים המוזרים שיקבל אם יעלה במדרגות מול ההבנה, הקבלה והתמיכה שיזכה לה אם יחליט ללכת “בדרך הקלה”.
אם לא ויתרנו, התוצאה לא באמת משנה: גם אם ניפול וגם אם נמריא – הרי ששמרנו על הערך העצמי שלנו בעיני עצמנו עד הרגע האחרון – וסיפרנו לעצמנו סיפור חדש, שירים אותנו בכל הנפילות ובכל ההצלחות ובכל אינספור הבחירות העתידיות שאנו צפויים לעשות בחיינו.
אז איזה סיפור אתם רוצים לספר לעצמכם היום?
