יש תקופות בחיינו שאנו בוחרים להיות מוארים על ידי אורות חיצוניים: לקבל מהם חכמה, ידע, ניסיון והשראה אך אם אין לנו מקור של אור משלנו, מטרה וייעוד שאליהם אנו חותרים אנו עלולים למצוא את עצמנו מסונוורים ונשארים בצללים, מתכנסים לתוך עצמנו עד שיגיע מקור האור הבא שממנו נוכל לינוק.

כמקור האור העיקרי בעולם העתיק, שמן היה מאז ומעולם סמל לחכמה: לשקידה ולמידה באור נרות שהודלק לאחר שקיעת השמש (אמר רבי יוחנן: “מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן”). לאור הנר ישנן איכויות אחרות: הוא אינו מסנוור – ועבורי הוא מסמל יותר מכל עבודה יסודית, איטית ומדודה – התקדמות עקב בצד אגודל אל עבר מטרה נכספת.
חקירה ושינוי מתמיד לאור הנר תהיה תמיד סבלנית ואיטית: הסביבה הרחוקה נשארת חשוכה אך הקרובה מוארת בביטחון וברכות ונותנת יציבות לעולם הפנימי – אפשרות להעמיק מבלי להיות מוסח מהרעשים החיצוניים.
אור של נר לא דורס בגסות את העולם שמסביבו – הוא מזמין את כל מי שנמצא בסביבה להתקרב אליו. בחשש, בזהירות – מתקרבים עוד ועוד מחפשים אל היציבות והביטחון שהוא מקרין, מסוגלים להכילו בלי להסתנוור – ומוזמנים מתוך האור הקטן להדליק אור קטן נוסף משלהם – ולצאת איתו הלאה אל המקום ממנו הגיעו ואל עולמות חדשים – כדי להפיץ עוד אור של סבלנות ואמת.

חג חנוכה שמח.