בחיים שלי (שלכם… של כולנו…) אני נתקל מדי פעם באגוזים קשים לפיצוח: הם יכולים להגיע בדמות של יריב מקצועי, עמית לעבודה ולעיתים אלה ההורים, הילדים ובני ובנות הזוג שלנו. בלי יותר מדי מחשבה ותשומת לב, אנו עלולים למצוא את עצמנו נשאבים לוויכוחי סרק – בתוך פינג-פונג של מילים שמנסות לערער את הצד השני רק כדי לחזק את עצמנו ולבסס את השקפת העולם שלנו.

אני רוצה להגיש לכם שתי דרכים להתמודד עם אותם אגוזים קשים לפיצוח:

הראשונה היא לשחוק אותם: להשתמש בכל הכוח הפיזי, העצמה הפנימית ויכולת המנהיגות שלנו כדי להעביר אותם לצד שלנו ולרתום אותם לצורת הראייה שלנו. הדרך הזו דורשת הפעלה מתמדת של לחץ ואנרגיה מצידנו, כמו גם מחיר לא פשוט של השחיקה העצמית שלנו, כפי שתאר אייזיק ניוטון בחוק הפעולה והתגובה בשנת 1687…

הדרך השניה היא להשרות אותם: לרכך אותם בסבלנות ואהבה, להניח אותם בעדינות בקערה מלאה מים חיים: ברעיונות, מחשבות, רגשות וההתנהגויות שמביאים אל מול עיניהם את האדם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות ושהם מייחלים אליו בעצמם. להפיץ את דרכינו בעצם היותנו.

לשחוק ולהישחק או להשרות ולהוות השראה… מהי הדרך המועדפת עליכם?