“לא תודה”.
הוא ניסה ללחוץ עליי שוב ואמר “נו, מה אכפת לך? נתחלק בקינוח!”
“אבל אני לא רעב, תודה”
לא משנה אם מדובר בעוד מנה במסעדה, במגע, בקשה לעזרה או הצעה מקרוב שרק מנסה לעזור לנו…
למה צמד המילים האלה כל כך קשה לשימוש? כשאנחנו לא מציבים גבולות ברורים, אנחנו פוגעים בעצמנו, ברצונות האמיתיים שלנו אבל גם באדם שמולנו: אם רק היינו מציבים גבול ברור, היינו עוזרים לו להבין שההצעה שלו לא מקובלת עלינו והוא היה יכול לפנות למישהו אחר, או לנסות בצורה אחרת. עצם הניסוח הערטילאי שלנו מאותת לאדם שההתנהגות או הבקשה שלו לגיטימיים, וברגע זה אישרנו לו להמשיך בדרך שלא היתה טובה לנו. בסופו של דבר – נפעל ממקום של ריצוי, בושה, פחד או אשמה והדבר רק יוביל לקרע ביננו – שבטווח הארוך רק יפגע ביחסים.
בשנים האחרונות למדתי לעזור לעצמי ולאנשים שמולי: להתקרב, להעמיק את היחסים ולהיות מאושרים יותר – דרך הצבת גבולות לעצמי ולעולם, לנסח את הרצונות שלי ולהציג אותם בבהירות… לא לפחד לבקש וגם לא לפחד להגיד שמותר להגיד לא 🙂