אנחנו הרי יודעים שעישון, אכילה מופרזת, צפייה מרובה בטלויזיה ועוד הרגלים רעים אחרים פוגעים בבריאותנו ולפעמים גם ביחסינו עם החברים, בני הזוג והמשפחה הקרובה ויש להם מחיר כלכלי לא מבוטל. אם כך, מדוע בכל זאת אנחנו לא מצליחים להיפטר מהם וממשיכים לפעול בדרך שפוגעת באינטרסים שלנו?

ברובד הבסיסי ביותר שלנו, וכן של כל היצורים החיים, טבוע אותו יצר הישרדותי קדום – הרצון לחיים. אותו יצר מניע אותנו לחפש מזון כשאנחנו רעבים, למצוא בני זוג ולהקים משפחה, להתעטף בשכבה נוספת כשקר לנו ולהתרחק מסכנות כמו אש גלויה, רעש קיצוני ועוד. בפשטות ניתן לחלק את השפעתו של אותו יצר לשתי תנועות מנוגדות המשפיעות על הרצון שלנו: להימנע מכאב וסבל ולרדוף אחרי אושר ותענוג. אותו יצר הישרדותי “מדבר” איתנו דרך תחושות הגוף שלנו ומאותת לנו האם הפעולה שאנחנו עושים או עתידים לעשות מועילה לנו או מזיקה לנו – ולא משנה אם מדובר באכילה, שינה, התרבות, נשימה, פעילות גופנית או השתייכות לקבוצה חברתית. אם אותה פעולה מתפרשת כפעולה חיובית כמו שינה מספקת, אכילת אוכל מזין וטרי, מתיחת השרירים בהנאה והימצאות בסביבה אוהבת ותומכת – הגוף יאותת לנו בהפרשת הורמוני משחררים (כמו דופמין וסרטונין) – שמתורגמים מיד להרגשה טובה ונעימה של הנאה – מה שגורם לנו לרצות ולהישאר באותו מצב או לחזור על אותה פעולה כדי לזכות שוב באותו תגמול. לעומת זאת אם נפעל בצורה שפוגעת בגוף – עבודה מאומצת ללא מנוחה, ישיבה בתנוחה לא נכונה, הימצאות בסביבה רועשת, מאיימת, בטמפרטורה גבוהה או נמוכה בצורה קיצונית – הגוף  יאותת לנו בהפרשת הורמוני לחץ (קורטיזול, אדרנלין) – המתורגמים לתחושת כאב, פחד וחרדה – כדי שנפעל על מנת לשנות את המצב ולהתרחק מגורמי הכאב והסבל – באופן מיידי וכן בעתיד – אם ניתקל בסיטואציה דומה על מנת שלא לחוות את אותן תחושות קשות.

מנגנון נוסף שמניע את כל היצורים החיים, כולל האדם, הוא הרצון להשקיע את האנרגיה המינימלית ביותר בכל פעולה שאנו עושים – כדי למנוע בזבוז. ממש כמו שטורף יתמקד על הטרף החלש והאיטי ביותר, או על זה שקרוב אליו ביותר, כך גם בעל חיים צמחוני יחפש אחר הפירות הגדולים והמתוקים ביותר, ויעדיף את אלו הנמצאים על הענפים הנמוכים ביותר – כדי לא להשקיע אנרגיה מיותרת בטיפוס. כשעוברים לעולם המודרני של בני האדם אפשר לראות כי מנגנון קבלת ההחלטות שלנו עובד בצורה זהה: אנחנו נמשכים באופן אינסטקטיבי לקיצורי דרך ונעדיף להשתמש במעלית במקום במדרגות, ברכב במקום ברגל ואפילו נעדיף “ללכת אחרי העדר” כדי להימנע מהשקעת אנרגיה במחשבה עצמאית והתמודדות עם לחץ חברתי – ביטוי נוסף להשקעת אנרגיה רגשית. אותו מנגנון שנועד להגן עלינו בתנאי מחסור עובד לרעתנו בתרבות השפע של המערב: האוכל סביבנו נגיש וזמין בכמויות גדולות ומכיל כמויות גדולות יותר של שומן וקלוריות ללא צורך להשקיע שעות בליקוט המזון, או עבודה חקלאית מפרכת. גירויים מחשבתיים מגיעים הישר אלינו דרך מקלט הטלויזיה, מסכי המחשב ותעשיית הבידור ושימוש בסמים מעוררים ומשני תודעה במצבים קיצוניים אף תופסים לחלוטין את מקומן של תקשורת אנושית והתחברות (bonding). הטבע שלנו עדיין מאותת לנו שהפעולות הנ”ל הן חסכוניות יותר – ולכן אנו מתוגמלים בהרגשת הנאה גדולה יותר – אפילו שהן פוגעות בבריאותנו בטווח הארוך: מזון בריא (כמו פירות וירקות) בטבעו פחות מרוכז באנרגיה ושומן – ולכן אנו נדרשים להשקיע יותר אנרגיה באכילתו ולעיסתו מאשר לאכול חתיכה קטנה של עוגה או חטיף – המשביעים את הרעב בצורה מהירה ומספקים לגוף אנרגיה זמינה במהירות רבה יותר. קיצורי דרך אחרים כמו שימוש בסמים, אלכוהול או אפילו צפייה בסדרות בטלויזיה פועלות על אותו מנגנון בדיוק: קבלת תענוג וגירוי גדול במעט מאמץ – במקום להשקיע בבניית יחסים בריאים עם משפחה, בני זוג וחברים או לצאת לטבע ולהנות מטיול פשוט ופעולות חיים חיוביות. בתהליך זה סף הגירוי עולה – ונדרשים גירויים הולכים וגוברים על מנת לספק את אותה תחושת הנאה. זוהי למעשה – התמכרות לכל דבר – וללא אותו סם מגרה – חייו (או חוש הטעם) של המכור הופכים משעממים, חסרי עניין ונעדרי מוטיבציה.

אותו מנגנון אף מקשה עלינו לבצע את השינוי המיוחל – ברגע שאנו מפסיקים לספק לגוף את אותם גירויים חזקים ומרוכזים ומנסים לבחור בפעולות שמצריכות מאיתנו להשקיע יותר אנרגיה ומספקות הנאה בעוצמות נמוכות יותר (להכין מזון בריא בעצמנו, לבצע יותר פעילות גופנית) נקבל מהגוף איתותים חזקים שהבחירות שלנו לא נכונות ושאנחנו למעשה פוגעים בעצמנו מאחר וסף הגירוי גבוה מסף ההנאה. הנאות פשוטות כמו טעם של פרי מתוק, מפגש עם חברים או טיול בפארק מתגמדות מול מאכלים מתובלים ומגרים והרגשת עילוי ושחרור אדרנלין של קפיצת באנג’י או צפייה בסרט אקשן עתיר פעלולים.

ככל שנתמכר יותר לקיצורי דרך אלו, נקשה על עצמנו להשקיע מאמץ בפעולות חיים בריאות ונכונות וכן נפגע בבריאותנו – כיוון שאכילת יתר של מזון מגרה, מעובד ומתועש מעלה את הסיכויים לסבול מחוסרים תזונתיים ומהשמנת יתר, להחלשת המערכת החיסונית ולחלות במחלות לב וכלי דם ומחלות כרוניות נוספות.

אחד הפתרונות להתמודדות עם מנגנונים אלו הוא להשתמש בנטייה הטבעת שלנו לקיצורי דרך ועצלנות ולהפוך הרגלים בריאים לזמינים ונגישים יותר. בהקשר של תזונה – כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לדאוג לשפע של מזון בריא וטעים שמונח במקומות בולטים לעין ברחבי הבית, כמו קערת פירות צבעונית ומזמינה בסלון או תבשילים בריאים ומרקים שהכנו בעצמנו והקפאנו מראש במנות אישיות. כך נוכל בקלות לחמם לנו מנה בריאה במינימום מאמץ – במקום להגיע הביתה רעבים ולהתפתות “לנשנש” משהו לא בריא. מנגד, נרצה להגדיל את כמות האנרגיה המושקעת בהרגלים המזיקים לבריאותנו ולהפוך אותם למתישים וגזלני אנרגיה ממש כדי להפוך את אותם הרגלים ללא אטרקטיביים. בראש ובראשונה נימנע מלהכניס הביתה חטיפים ואוכל מעובד – מה שיצריך מאיתנו לקום, להתלבש ולצאת מהבית כדי למצוא את אותם מאכלים ויעודד אותנו “להסתדר עם מה שיש בבית”. אסטרטגיה נוספת היא להרחיק מאיתנו את החטיפים – בארון גבוה, ארוזים בקופסאות אטומות קשות לפתיחה ומוחבאים מאחורי ערימה כבדה של כלים. אוכל שצריך לקום בשבילו, לקחת כסא ולעבוד קשה כדי לחלץ אותו מהאריזה כבר קורץ הרבה פחות מאשר אותה קערת פירות נגישה, שנמצא ממש בהישג יד.

פיתרון נוסף הוא הפחתה הדרגתית של מלח, סוכר ושמן בתזונה שלנו. הפחתה הדרגתית של אותם חומרים מעוררים ומגרים תוריד את סף הגירוי שלנו – וכך נוכל עם הזמן להנות מאוכל פשוט וטבעי יותר – ללא הרגשה של תפלות, חד-גוניות ושיעמום. במקביל, נעשיר את התזונה שלנו במאכלים טבעיים, צבעוניים ומפתים ונהפוך כל ארוחה טבעית לחגיגה של ממש לחושים. כדאי גם לשתף את החוויה עם חברים, בני זוג ומשפחה קרובה על מנת להעצים את החוויה הרגשית ולהגביר את המוטיבציה לשינוי. הסבר זה נתמך על ידי מודלים התנהגותיים שונים המתמקדים בקבלת ההחלטות של הפרט במגוון תחומים הקשורים בבריאות לקויה המושפעת מהתנהגות כגון עישון, השמנה, אי שמוש באמצעי מניעה, חשיפה לשמש, שימוש בסמים ובאלכוהול ועוד. על פי מודלים אלו, גם אחרי שמתעוררת ההכרה ומודעות כי הרגל מסוים הינו בעייתי וכן נצפית כוונה אמיתית לשינוי – מתגלים חששות הנובעים משינוי – בשל מאמץ נפשי ופיזי או ויתור על מסורת והרגלים שהושרשו במשך שנים. ניתן להכתיר את השינוי כהצלחה רק לאחר שננקטות פעולות אופרטיביות ועקביות לשינוי ההתנהגות במשך תקופת הסתגלות – כאשר התנהגות שקדמה לשינוי אינה מעוררת עוד רצון או דחף לחזור להרגלים הישנים. זהו אינו מצב סטטי אלא שלב דינאמי הנמשך מספר חודשים ולעיתים מלווה את ה”נגמל” לאורך כל חייו – כמאמץ בשימור המצב הקיים ובהימנעות מנסיגה אל עבר ההרגלים הישנים. בסופו של דבר, הרגלים שאנו מתמידים בהם הופכים לקלים יותר לביצוע ככל שמתמידים בהם. חישבו למשל על צחצוח שיניים – פעולה שאנו מבצעים מדי יום במשך שנים ללא כל מאמץ והפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו – והשוו אל מול החוויה של ילד קטן המתקשה להתמיד בפעולה פשוטה זו.