האם המונח “בריאות” הוא כה אינטואיטיבי וברור מאליו עד שאין לו הגדרה ברורה ומדויקת? על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על בריאות?
חיפוש המילה “בריאות” ב-Google מניב תוצאות של אנשים מחייכים, מטיילים על שפת הים, ילדים משחקים וצוחקים ולא מעט שחקנים צחורי שיניים בחלוק לבן המחזיקים בידם סטטוסקופ, מזרק, תפוח או שילוב של שלושת האלמנטים הנ”ל. מסתבר שאנו נוטים לחשוב על “בריאות” כמצב של היעדר מחלה או של חוסר סבל – איזשהו סטטוס קיים – אך מתעלמים כמעט לחלוטין מהדרך להגיע לאותו מצב. גישה זו בדיוק היא זו שמובילה אותנו להתייחס רק למחלות מהן אנו סובלים, להקדיש זמן ומשאבים לא מבוטלים בפיתוח תרופות ושיקויים ש”ילחמו” באותן מחלות ולהזניח את הסיבות והגורמים ששומרים עלינו בריאים ומאושרים או בקיצור: אנחנו נוטים לחקור את היעדר הבריאות אך לא את הבריאות עצמה.
לעומת הגישה המודרנית, “בריאות טבעית” היא גישה עתיקה שמספקת מענה לשאלת “מהי הבריאות”. הגישה נולדה ומתועדת כבר ברפואה העתיקה – מתוך התבוננות וניתוח מצבי בריאות וחולי של מטופלים. רשמים ממנה מופיעים כבר בכתבי “אבי הרפואה המודרנית”- היפוקרטוס (460-377 לפנה”ס). בניגוד לדיעות הרווחות בימיו, כי מחלות הינן גזירה משמיים או השתלטות של רוחות רעות או “דיבוק” על גוף החולה, טען היפוקרטוס בכל תוקף כי מחלות אינן אלא תוצר של אורח חיים קלוקל – וגישתו הטיפולית קראה לשוב לאיזון, תוך אי התערבות ומתן אפשרות לכוחות המרפא של הגוף לפעול את פעולתם תוך מתן תנאים סביבתיים נאותים לחולה – אויר צח, מים נקיים, שמש, מנוחה ורוגע נפשי – על מנת להחיש את פעולת הריפוי העצמי. היפוקרטוס הדגיש את חשיבות הרפואה המונעת באחד הציטוטים המפורסמים המיוחסים לו: “טוב לדאוג לחולה שיהיה בריא, אבל טוב יותר לדאוג לבריא שלא יחלה”. גישה זו באה לידי ביטוי בפעולותם של רופאים גדולים נוספים בתקופה העתיקה – מהרופא היווני גאלינוס (129-199 לספירה) ועד מי שנחשב עד היום לגדול הרופאים בעת העתיקה – הרמב”ם (1135-1204 לספירה) – שפירט באריכות את עקרונות השיטה בכתביו (“הנהגת הבריאות”, “ספר המדע” ועוד). הרמב”ם התמקד בחשיבות התזונה, הפעילות הגופנית, ניקיון מערכת העיכול, המנוחה ושלוות הנפש והשפעתן על הבריאות והתייחס בנוסף גם לבריאות במימד האמוני והרוחני. הרמב”ם, שנשען על כתבי היפוקרטוס וגלינוס, זיקק את עקרונות הגישה לשני עקרונות בסיסיים והם:
- בריאות הינה ברירת מחדל (“הווית הגוף בריא ושלם – מדרכי ה’ הוא..”)
- מחלה היא הפרה של חוקי הטבע (“צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף…”)
-
- הצטברות רעלים – תנאי הכרחי לבריאות הוא יכולת הגוף להפריש את חומרי הפסולת והרעלים החוצה. שהייה באזורים עם אויר מזוהם, עצירות, או כיסוי העור בחומרים אטומים שלא יאפשרו לו להזיע יובילו להרעלה ובמקרים חמורים (כמו אי מתן שתן) אף למוות תוך מספר שעות.
- הרכב דם לא תקין – הובלת חומרי מזון וחמצן לכל תאי הגוף במהירות תתאפשר רק כאשר הגוף יקבל אספקת חומרי בניין איכותיים שיאפשרו לו לבנות את עצמו מחדש. מחלות כמו צפדינה או אנמיה הן ביטוי חיצוני למחסור שהגוף חווה לחומרים חיוניים כמו ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. עוד דוגמה היא דם רווי ברעלים כמו ניקוטין שמפחית את כושר התנועה ונשיאת החמצן של תאי הדם האדומים – מה שמשפיע על כלל מערכות הגוף.
- אנרגיה עצבית נמוכה – כל פעולות הקיום שלנו – השרירים, המוח, מערכת העיכול, מערכת החיסון ועוד מערכות חשובות בגוף צורכות כולן אנרגיה עצבית חשמלית. עומס יתר של על המערכת העצבית – עייפות קיצונית, או רגשות שליליים כמו דאגה, דיכאון וכעס ישאבו אנרגיה על חשבון שאר מערכות הגוף ויפגעו בתפקוד שלהן. הדרך היחידה לטעון מערכת זו היא שינה ומנוחה.